זומר - ייעוץ וטיפול פסיכולוגי
زومر- استشاره وعلاج نفسي
Somer – Counseling and Psychotherapy
 

6.7.11

מחקר חדש של חוקרים ממכון ויצמן, שהתפרסם השבוע בכתב העת היוקרתי Science, ושדווח עליו מופיע גם ב"הארץ" היום, מראה עד כמה הזיכרון מושפע מהסביבה, עד כדי כך שבלחץ חברתי אנו נוטים לוותר על הזיכרון שלנו ולאמץ זיכרון כוזב. תוצאות מענינות אלה, מצביעות על כך, שאנשים מוכנים לשנות תשובות מקוריות שלהם בדבר זיכרון אודות פרטים שראו בסרט לאחר שנחשפו למידע כוזב בדבר דפוס תשובה של אנשים אחרים שכביכול צפו בו (מידע שהמציאו הנסיינים). התברר שרוב הנבדקים שינו את תשובותיהם על מה שזכרו מהסרט, כך שתשובותיהם היו בהתאמה לתשובות המדומות של אחרים. כעבור שבוע, כאשר הוסר מרכיב הלחץ החברתי והראו להם "תשובות" אקראיות שנתן מחשב לאותן שאלות, 40% מהזכרונות היו עדיין שגויים ומושפעים מהליך הלחץ החברתי המדומה אליהם מחשפו. 

מחקר מעניין זה, שגובה גם בהדמיות מוחיות מתקדמות שהדגימו את השינויים היחודיים המתרחשים בעת היווצרות זיכרונות שוא כאלה, מראה שאנשים מוכנים לאמץ זכרונות שוא בדבר פרטים שאין להם חשיבות רגשית מיוחדת עבורם. השאלות שביחס אליהם פותחו זכרונות השוא היו למשל: האם א' וב' התחבקו לפני שב' נסע עם משטרת ההגירה, מה מינו של הנעצר, האם נסעו בוואן או במכונית פרטית, איך נראו השוטרים או העובדים הזרים. לנבדקים הייתה מוטיבציה, ככל הנראה, שלא להיות חריגים או שוגים ביחס לפריטים טכניים הקשורים בסרט שראו ובהליך קונפורמיות הם אימצו את פריט הידע המוטעה כאילו היה אמת. יחד עם זאת, יכולת ההכללה של המחקר למצבים אחרים היא די מוגבלת. לזיכרון כוזב זה אין קשר, למשל, לאוטוביוגרפיה של הנבדקים, זהו אינו זיכרון אודות אירועים שעברו והזיכרון אינו מערב יחסי גומלין בינם לאנשים בחייהם. מדוע אני מציין כל זאת?  אני יכול לשוות בנפשי שלא ירחק היום ויהיה מי שיצטט מחקר זה בטיעונים שנועדו להחליש  בבית המשפט תלונה של קורבן עבירה, או למשל, קורבן של התעללות מוקדמת  במשפחה - ויטען שהחומרים הנזכרים בדבר מסכת התעללות ארוכה, הכאב הנפשי והסבל הרגשי הכרוכים בטראומות שמוצגות לבית המשפט, אינם אלא תוצר של קריאת ספר או צפיה בסרט או לחץ של מישהו.

ובכן, נכון שכדור פינג פונג ומשמש שניהם עגולים, אבל קו דימיון זה אינו מעיד על כך שהם דומים במהותם. האחד מוצר סינתטי הנועד למשחק, השני חומר אורגני, פרי עץ למאכל. מחקר המעבדה שפורסם, מעיד על כך שתחת לחץ חברתי, יטו אנשים לשנות את זכרונותיהם בדבר פרטים של מה בכך על מנת לא לחוש יוצאי דופן ומתוך תחושה שיתכן אף שטעו מלכתחילה משסברו קודם שלמשל - הנסיעה היתה במכונית פרטית ולא בוואן. כשמדובר באירועי חיים כמו גילוי עריות, הזיכרון שונה מאוד והמוטיבציה לעיתים תכופות היא ליצור זיכרון כוזב הפוך: שמה שהיה - כלל לא התרחש. קורבנות גילוי עריות אינן רוצות להאמין שזה קרה להן והן נתונות ללחץ משפחתי ואישי אדירים לשנות את זיכרונן. משבאות הן להתלונן, אחרי שנים של שתיקה וניסיון שוא להאמין שדבר לא קרה, עומדות רבות מהן בפני מערכה לא פשוטה. למשל, מערכה שבה מגוייס המדע באופן מסולף על ידי ההגנה, כדי להחליש את תוקף תלונתן.

אני צופה שגם מחקר זה יגוייס למאמץ המופנה כנגד שורדות המביאות את זיכרונות הטראומה שלהן אל בית המשפט.